אוקטובר - מורשת

טיול יום לאזור חוף הכרמל

בקיבוץ שלנו יש קבוצה הנקראת "מועדון תבונה." זו בעצם קבוצה של חברים מהיישוב בני 50-80 ואנחנו נהנים להיפגש ולעשות פעילויות חברתיות ביחד. לפעמים זה לאכול ארוחה משותפת, או ליהנות מפעילויות תרבותיות, או לצאת ליום טיול ביחד - וזה מה שעשינו בספטמבר.

הפעם אפילו ארגנו לנו מיניבוס. הוא היה חדש לגמרי ונרכש רק מספר ימים לפני הטיול! מאוד נחמד.

יש לנו מזל שבקבוצה שלנו יש מדריכת טיולים נפלאה באמת, בשם אבירמה האריס. הידע והזיכרון שלה מדהימים והיא גם מספרת סיפורים נהדרת. (אם יהיה לכם צורך במדריך טיולים פרטי בצפון, אנו ממליצים בחום ליצור קשר עם אבירמה. או באזור ירושלים, אפשר לפנות לשרי רובינס הנהדרת.)

אז, בבוקר שישי אחד (לפני המצב הנוכחי בצפון), התכנסנו ועלינו למיניבוס חדש זה ויצאנו לכיוון אזור חוף הכרמל.

התחנה הראשונה שלנו הייתה מחנה המעפילים בעתלית. אולי זכור לכם שהיינו שם רק שנינו בשנת 2019. אבל אתר מורשת זה תמיד בשדרוג ועכשיו ראינו שם תערוכות שלא היו קיימות ב-2019. כמו המטוס למשל – היה ניתן להתבונן אז במטוס מבחוץ, אבל עכשיו יכולנו להיכנס לתוכו ולצפות בסרט מרתק על המטוס, ואיך הוא עזר להביא מעפילים מעיראק! סיפור מדהים! מדריך של האתר עצמו לקח אותנו לסיור האתר ונתן לנו הסברים מעניינים.

התחנה הבאה שלנו הייתה במוצב צלבני בשם חורבת קרתא, שנמצא על גבעה מול המבצר הצלבני המפורסם בעתלית, הנקראת גם טירת פֶּלֶרֶן - היא זו שרואים מהכביש המהיר חיפה - תל אביב, אבל היא אסורה לכניסה לאזרחים מכיוון שהיא נמצאת בתוך בסיס של חיל הים. אבירמה גם סיפרה לנו על כפר נאוליתי עתיק שקוע מול חופי עתלית בשם עתלית ים. תוכלו לקרוא עוד על האזור המרתק הזה כאן – עתלית-ים.

לאחר ארוחת פיקניק, המשכנו לעין הוד והסתובבנו לראות את הפסלים היפים המוצבים בכל רחבי עיירת האמנים הקטנה והחמודה הזו. אבירמה סיפרה לנו מספר סיפורים נפלאים גם על המקום הזה.

היה יום חם למדי, עם הרבה הליכה בשמש והיינו כבר תשושים. לכן אחרי שסיימנו עם עין הוד, משכנו את עצמנו בחזרה למיניבוס ונסענו לכיוון הבית. או לפחות זה מה שחשבנו שאנחנו עושים...

נסענו רק כמה מאות מטרים במורד הגבעה מהחניה בעין הוד, סטינו מהכביש וחנינו. אבירמה קפצה מהאוטובוס ואמרה, "בסדר, כולם, בואו איתי" והיא יצאה ועלתה גרם מדרגות. איש באוטובוס הממוזג לא זז. לבסוף, אחרי שישבנו זמן מה, אחד מאיתנו אמר, "יאללה, חבר'ה, תחנה אחרונה. בואו נעשה את זה." ולאט לאט הזדחלנו מהאוטובוס ועלינו במדרגות, אל מה שהתגלה כמקום מענג ומדהים!

נכנסנו לבניין ולא היה לנו מושג שנזכה לפינוק נפלא שכזה! הוזמנו לחדר הפנימי, ואז ישבנו שם ללא מילים. אבל נספר לכם הכל על הביקור הזה בפוסט נפרד בניוזלטר קרוב כי הוא ראוי למאמר שלם משלו.