כתבת המשך, שהתחילה כאן
אז ירדנו מהאוטובוס וצעדנו לכיוון המדרגות. לא יכולנו לראות
לאן אנחנו
הולכים, רק שלט בצד על מוזיאון.
misteright.co.il קרדיט לתמונה - צחי ספיר
טיפסנו עייפים במדרגות, נכנסנו לבניין
ישר לתוך חנות מתנות עמוסה בכל מיני דברים שהיינו עייפים מדיי
אפילו
להסתכל עליהם. שלחו אותנו לעבור דרך דלת לתוך אולם שיכול היה להיות מחסן
של חנות
גדולה בשוק הפשפשים. האולם היה מלא בעתיקות שעדיין לא הבנו מה הן.
עמדו שם
שורות של כסאות כתר מפלסטיק שהוצבו מול מספר פסנתרים. איש זקן עמד שם,
מתחת לכובע
רחב שוליים בסגנון אוסטרלי, שהזמין אותנו להיכנס ולשבת. חלק מהחדר היה
חסום-חלקית
על ידי וילון מהתקרה עד לרצפה. התחלנו להסתובב בחדר למרות ההזמנה שלו, אבל
כשחלקנו
התקדמנו אל הווילון, הוא אמר בתוקף לא לעבור שם ובבקשה לבוא ולשבת.
התיישבנו וניסקו התחיל לדבר. מסתבר שניסקו בן 97 (!)
וכל חייו אסף
תיבות נגינה עתיקות. אבל לא מהסוג הקטן שעומד על השידה שלכם, אלא
רהיטים
גדולים המכילים תיבות נגינה מדהימות וכלי נגינה עצמיים, חלקם בני 150-200
שנה!
ניסקו היה מאוד משעשע במצגת שלו, הסביר על מספר העתיקות וניגן חלק מהם,
כולל פסנתר
כנף של סטיינווי שמנגן בעצמו.
גולת הכותרת של המצגת הייתה מה שהיה מאחורי הווילון. זה היה אורגן
מכני ענק בעל 84 מקשים - מילים לא יכולות לתאר את הכלי הפנטסטי הזה.
אפשר
לראות קצת ממנו בפעולה בסרטון למטה. עוצמת המוזיקה הייתה מאוד חזקה, בלשון המעטה!
בדרכנו החוצה,
היה לנו יותר כוח להסתכל על הפריטים בחנות המתנות. סוגים רבים ושונים של
תיבות
נגינה קטנות, כולל (נאמר לנו) המזוזות המוזיקליות היחידות בעולם!
אם אי-פעם ייצא לכם לעבור באזור עין הוד, כדאי לא לפספס את פנינת
המוזיאון
הזו ואת ניסקו המתוק והאֶקְסְצֶנְטְרִי!